תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ


בראשית פרק כד

א ואברהם זקן, בא בימים; ויהוה ברך את-אברהם, בכל.  ב ויאמר אברהם, אל-עבדו זקן ביתו, המשל, בכל-אשר-לו:  שים-נא ידך, תחת ירכי.  ג ואשביעך--ביהוה אלהי השמים, ואלהי הארץ:  אשר לא-תקח אשה, לבני, מבנות הכנעני, אשר אנכי יושב בקרבו.  ד כי אל-ארצי ואל-מולדתי, תלך; ולקחת אשה, לבני ליצחק.  ה ויאמר אליו, העבד, אולי לא-תאבה האשה, ללכת אחרי אל-הארץ הזאת; ההשב אשיב את-בנך, אל-הארץ אשר-יצאת משם.  ו ויאמר אליו, אברהם:  השמר לך, פן-תשיב את-בני שמה.  ז יהוה אלהי השמים, אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי, ואשר דבר-לי ואשר נשבע-לי לאמר, לזרעך אתן את-הארץ הזאת--הוא, ישלח מלאכו לפניך, ולקחת אשה לבני, משם.  ח ואם-לא תאבה האשה, ללכת אחריך--ונקית, משבעתי זאת; רק את-בני, לא תשב שמה.  ט וישם העבד את-ידו, תחת ירך אברהם אדניו; וישבע לו, על-הדבר הזה.  י ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו, וילך, וכל-טוב אדניו, בידו; ויקם, וילך אל-ארם נהרים--אל-עיר נחור.  יא ויברך הגמלים מחוץ לעיר, אל-באר המים, לעת ערב, לעת צאת השאבת.  יב ויאמר--יהוה אלהי אדני אברהם, הקרה-נא לפני היום; ועשה-חסד, עם אדני אברהם.  יג הנה אנכי נצב, על-עין המים; ובנות אנשי העיר, יצאת לשאב מים.  יד והיה הנער, אשר אמר אליה הטי-נא כדך ואשתה, ואמרה שתה, וגם-גמליך אשקה--אתה הכחת, לעבדך ליצחק, ובה אדע, כי-עשית חסד עם-אדני.  טו ויהי-הוא, טרם כלה לדבר, והנה רבקה יצאת אשר ילדה לבתואל בן-מלכה, אשת נחור אחי אברהם; וכדה, על-שכמה.  טז והנער, טבת מראה מאד--בתולה, ואיש לא ידעה; ותרד העינה, ותמלא כדה ותעל.  יז וירץ העבד, לקראתה; ויאמר, הגמיאיני נא מעט-מים מכדך.  יח ותאמר, שתה אדני; ותמהר, ותרד כדה על-ידה--ותשקהו.  יט ותכל, להשקתו; ותאמר, גם לגמליך אשאב, עד אם-כלו, לשתת.  כ ותמהר, ותער כדה אל-השקת, ותרץ עוד אל-הבאר, לשאב; ותשאב, לכל-גמליו.  כא והאיש משתאה, לה; מחריש--לדעת ההצליח יהוה דרכו, אם-לא.  כב ויהי, כאשר כלו הגמלים לשתות, ויקח האיש נזם זהב, בקע משקלו--ושני צמידים על-ידיה, עשרה זהב משקלם.  כג ויאמר בת-מי את, הגידי נא לי; היש בית-אביך מקום לנו, ללין.  כד ותאמר אליו, בת-בתואל אנכי--בן-מלכה, אשר ילדה לנחור.  כה ותאמר אליו, גם-תבן גם-מספוא רב עמנו--גם-מקום, ללון.  כו ויקד האיש, וישתחו ליהוה.  כז ויאמר, ברוך יהוה אלהי אדני אברהם, אשר לא-עזב חסדו ואמתו, מעם אדני; אנכי, בדרך נחני יהוה, בית, אחי אדני.  כח ותרץ, הנער, ותגד, לבית אמה--כדברים, האלה.  כט ולרבקה אח, ושמו לבן; וירץ לבן אל-האיש החוצה, אל-העין.  ל ויהי כראת את-הנזם, ואת-הצמדים על-ידי אחתו, וכשמעו את-דברי רבקה אחתו לאמר, כה-דבר אלי האיש; ויבא, אל-האיש, והנה עמד על-הגמלים, על-העין.  לא ויאמר, בוא ברוך יהוה; למה תעמד, בחוץ, ואנכי פניתי הבית, ומקום לגמלים.  לב ויבא האיש הביתה, ויפתח הגמלים; ויתן תבן ומספוא, לגמלים, ומים לרחץ רגליו, ורגלי האנשים אשר אתו.  לג ויישם (ויושם) לפניו, לאכל, ויאמר לא אכל, עד אם-דברתי דברי; ויאמר, דבר.  לד ויאמר:  עבד אברהם, אנכי.  לה ויהוה ברך את-אדני, מאד--ויגדל; ויתן-לו צאן ובקר, וכסף וזהב, ועבדם ושפחת, וגמלים וחמרים.  לו ותלד שרה אשת אדני בן, לאדני, אחרי, זקנתה; ויתן-לו, את-כל-אשר-לו.  לז וישבעני אדני, לאמר:  לא-תקח אשה, לבני, מבנות הכנעני, אשר אנכי ישב בארצו.  לח אם-לא אל-בית-אבי תלך, ואל-משפחתי; ולקחת אשה, לבני.  לט ואמר, אל-אדני:  אלי לא-תלך האשה, אחרי.  מ ויאמר, אלי:  יהוה אשר-התהלכתי לפניו, ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך, ולקחת אשה לבני, ממשפחתי ומבית אבי.  מא אז תנקה מאלתי, כי תבוא אל-משפחתי; ואם-לא יתנו לך, והיית נקי מאלתי.  מב ואבא היום, אל-העין; ואמר, יהוה אלהי אדני אברהם, אם-ישך-נא מצליח דרכי, אשר אנכי הלך עליה.  מג הנה אנכי נצב, על-עין המים; והיה העלמה, היצאת לשאב, ואמרתי אליה, השקיני-נא מעט-מים מכדך.  מד ואמרה אלי גם-אתה שתה, וגם לגמליך אשאב--הוא האשה, אשר-הכיח יהוה לבן-אדני.  מה אני טרם אכלה לדבר אל-לבי, והנה רבקה יצאת וכדה על-שכמה, ותרד העינה, ותשאב; ואמר אליה, השקיני נא.  מו ותמהר, ותורד כדה מעליה, ותאמר שתה, וגם-גמליך אשקה; ואשת, וגם הגמלים השקתה.  מז ואשאל אתה, ואמר בת-מי את, ותאמר בת-בתואל בן-נחור, אשר ילדה-לו מלכה; ואשם הנזם על-אפה, והצמידים על-ידיה.  מח ואקד ואשתחוה, ליהוה; ואברך, את-יהוה אלהי אדני אברהם, אשר הנחני בדרך אמת, לקחת את-בת-אחי אדני לבנו.  מט ועתה אם-ישכם עשים חסד ואמת, את-אדני--הגידו לי; ואם-לא--הגידו לי, ואפנה על-ימין או על-שמאל.  נ ויען לבן ובתואל ויאמרו, מיהוה יצא הדבר; לא נוכל דבר אליך, רע או-טוב.  נא הנה-רבקה לפניך, קח ולך; ותהי אשה לבן-אדניך, כאשר דבר יהוה.  נב ויהי, כאשר שמע עבד אברהם את-דבריהם; וישתחו ארצה, ליהוה.  נג ויוצא העבד כלי-כסף וכלי זהב, ובגדים, ויתן, לרבקה; ומגדנת--נתן לאחיה, ולאמה.  נד ויאכלו וישתו, הוא והאנשים אשר-עמו--וילינו; ויקומו בבקר, ויאמר שלחני לאדני.  נה ויאמר אחיה ואמה, תשב הנער אתנו ימים או עשור; אחר, תלך.  נו ויאמר אלהם אל-תאחרו אתי, ויהוה הצליח דרכי; שלחוני, ואלכה לאדני.  נז ויאמרו, נקרא לנער, ונשאלה, את-פיה.  נח ויקראו לרבקה ויאמרו אליה, התלכי עם-האיש הזה; ותאמר, אלך.  נט וישלחו את-רבקה אחתם, ואת-מנקתה, ואת-עבד אברהם, ואת-אנשיו.  ס ויברכו את-רבקה, ויאמרו לה--אחתנו, את היי לאלפי רבבה; ויירש זרעך, את שער שנאיו.  סא ותקם רבקה ונערתיה, ותרכבנה על-הגמלים, ותלכנה, אחרי האיש; ויקח העבד את-רבקה, וילך.  סב ויצחק בא מבוא, באר לחי ראי; והוא יושב, בארץ הנגב.  סג ויצא יצחק לשוח בשדה, לפנות ערב; וישא עיניו וירא, והנה גמלים באים.  סד ותשא רבקה את-עיניה, ותרא את-יצחק; ותפל, מעל הגמל.  סה ותאמר אל-העבד, מי-האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו, ויאמר העבד, הוא אדני; ותקח הצעיף, ותתכס.  סו ויספר העבד, ליצחק, את כל-הדברים, אשר עשה.  סז ויבאה יצחק, האהלה שרה אמו, ויקח את-רבקה ותהי-לו לאשה, ויאהבה; וינחם יצחק, אחרי אמו.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ